מנסה לא לצפות , מנסה לא להתרגש, אבל זה משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו , אני מרגישה תאנדרנלין , מרגישה תלחץ , תהתרגשות , מצד אחד רוצה כבר להתחיל ולראות את כולם ומצד אחד רוצה להישאר בבית ולא ללכת , לא רוצה לראות את אותם פרצופים שנה שלמה , לא רוצה עודפעם להתמודד עם אנשים שקשה להם עם האמת , כי אני ילדה שאומרת רק תאמת , גם עם היא כואבת , חברים שלי כבר התרגלו לזה ולא לוקחים קשה אבל כל שנה אני צריכה לסבול ריבים והערות לכיווני כי הם לא אהבו את האמת שהייתה לי להגיד להם .
אנשים פשוט לא יכולים להתמודד עם המציאות שלהם , ואני לא רוצה לחזור לשם .
אבל ההרגשה אומרת שהיה טוב , מצד שני אני מתההה לסוע כבר ולראות את כולם ולהכיר את החדשים ולפגוש את המדריך שלי והמחכנת ולראות אותו .. את הילד שהתחברתי אליו ואני רוצה להכיר אותו יותר לעומק .
אבל מזל שיש לי את הבלוג (: , ב 3 שנים האחרונות לא היה לי והייתי צריכה לכתוב יומנים , עכשיו ישלי אותכם , שעם קורה משהו ( ויקרה הרבה )
אני פשוט יכתוב יפרוק הכל ואתם תדעו כבר איך לעודד אותי (: אז אני סומכת עליכם (;
התחלתי לקרוא ספר , מקווה שאני יצליח לסיים אותו , אני ממש אוהבת לכתוב אבל בקריאה יותר קשה לי , כיתה ז' - ח' הייתי ממש תולעת ספרים ואז איכשיהו הפסקתי ולא הצלחתי לסיים ספר , אז התחלתי לקרוא את מחוננת , מאד ממליצה למרות שיש קצת שפה גבוה וזה לא יהיה קל לכולם אבל זה ספר טוב (:
;){kind=link}