הכל התחיל בתחילת כיתה ח ' לפני שנתיים , לא ידעתי לאהוב ולא היו לי כלכך הרבה חברים , הייתי בתחילת קשר אבל קשר שלא הרגשתי שבאמת יוביל לאנשיהו , קשר שזה היה יותר רק מהצד שלו , אז נפרדתי ממנו , כן אומנם באסאמאס וזה היה מגעיל אבל הייתי בפנימיה והוא בעיר איפה שאני גרה וזה פשוט לא הלך .
בפנימיה , שיחקנו אמת או חובה והיה חובה עליי לנשק אותו ... אז נישקתי .. והוא לא היה חתיך והוא היה קצת דפוק וחולה בראש ומופרע אבל הוא היה הבנאדם הכי אדיר ולב טוב שפגשתי , הוא גרם לי להרגיש מיוחדת וכשאנשים עברו ואמרו ' ואוו אתם נדירים כבר 5 חודשים ביחד ?! הלוואי שלא תיפרדו לעולם ' וככה זה היה עד שנהיינו שנה ביחד , זה בחיים לא קרה לי , בתחילת הקשר אמרתי לעצמי זה לא מחזיק חודש , בסוף עוד חודש ועוד חודש ועוד חודש ובת כמה הייתי ? 15 ? מה זה 15 ? לא הבנתי כלום באהבה , אבל במבט לאחור אני מבינה שזאת הייתה אהבה כי אני לא מוצאת באף אחד מה שמצאתי בו , ואיך שהוא גרם לי להרגיש, אני פשוט לא יוכל לתאר את זה במילים , הוא עשה הכל בשבילי ונתן לי הרגשה שאני היחידה בעולם , היה לנו קשר מיוחד ברמות שלא היה לאף אחד , הרגשתי איתו הכי משוחררת ולא התביישתי לעשות לידו גרפסים ולדבר על דברים מגעילים וכל מיני כאלה , לא התביישתי ממנו בכלל . והוא לא היה הכי חתיך היה לו שיער פרוע שיניים קצת בולטות שמנמן חמוד ולא תמיד נמשכתי לכאלה אז פה ידעתי שזאת אהבה כי לא נמשכתי אליו בגלל הבחוץ זה בטוח .
הכל נגמר ביום אחד כשהרגשתי שהוא מגזים והולכים להעיף אותו מהביצפר , זה היה תחילת כיתה ט' קצת אחרי שהיינו שנה ביחד, הוא התחרפן , הוא תמיד היה כזה , אבל הייתי שומרת עליו ושכנעתי את כל המורות לתת לו צ'אנס אחרון והחזקתי אותו עוד איך שהו שפוי , ובזמן האחרון הרגשתי שהוא יוצא מהכלים , ואנחנו פשוט התחלנו להתרחק , ביקשתי הפסקה ... 4 ימים זה היה ? בזמן הזה ילד אחר הספיק לנשק אותי ואנלא הבנתי מקרה בכלל כי זה היה כזה מוזר מהיר ולא מובן ולא צפוי ואז הבנתי שאני לא יכולה בלי הדובי מזון שלי (הוא היה קצת שמנמן) ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ואני רוצה שנחזור להיות כמו פעם , וזה קרה לתקופה של חודש עד ששוב התרחקנו ואז לקחתי אותו לשיחה ושאלתי מה קורה איתנו , הוא אמר שהוא אוהב אותי ושהוא יודע לאן השיחה הזאת זורמת , בסוף השיחה נפרדנו ובכיתי פעם ראשונה בכיתי מולו כי כאב לי כי עדיין אהבתי אותו אבל הרגשתי שאין תקליק הזה בינינו יותר . ואז הוא התחיל להסתובב עם הבת שאני הכי שונאת בעולם הזה , ושמעתי שהם התנשקו וכאלה , ודיברנו קצת החופש אבל מהשיחה שלנו הוא השתנה בשכונה לגמרי , העיפו אותו באמצע שנה של ט ' כן ? והוא התחיל ללמוד בבית ספר בעיר שלו ... אני חושבת עליו מלא , אני אוהבת אותו עדיין , אני מרגישה הפסד גדול שנפרדנו וזה פספוס פשוט פספוס כי תמיד דיברנו על חתונה ... חח בני 15 מה לנו ולחתונה ? אבל היינו כלכך תמימים ואוהבים . חסרה לי ההרגשה הזאת , של להיות נאהבת כמו שהרגשתי איתו , אבל מה שהיה אמור לקרות קרה, ועם הגורל ירצה שנהיה ביחד , אנחנו עוד ניפגש ..
מה שאני בטוחה זה שאני לא ישכח אותו לעולם ... הוא היה האהבה הראשונה שלי , ואהבה ראשונה שלא שוחכים....
;){kind=link}